בישראל, כשמצטרף תינוק חדש ונכנס אלינו הביתה – אחד האירועים המשמעותיים בחייה של משפחה אם לא המשמעותי ביותר, המדינה מעניקה לאם 14 שבועות של חופשת לידה כדי להסתגל למצב החדש, לנוח, להתחבר לתינוק ולחפש מסגרת. הרי לידה היא אולי האירוע הקשה והמאתגר ביותר בחייה של אישה. כל אישה שעברה את התהליך יודעת להגיד בוודאות ובלב שלם זה ממש לא מספיק. ואיך אפשר לשלוח תינוק קטן כל כך למסגרת?
כן, הורים רבים בישראל מוצאים את עצמם מכניסים תינוק קטן למסגרת כבר בגיל 3-4 חודשים, לא כי הם רוצים, אלא כי זו המציאות שמחייבת אותם. אז נכון, אמהות רבות בוחרות להאריך את חופשת הלידה שלהן לחצי שנה, אמנם לא בתשלום, כי החוק מחייב לשמור את המשרה ויש גם מקומות ששומרים משרות לזמן ממושך יותר ועדיין, גם זה לא בתשלום ולא כולנו יכולים להרשות לעצמנו להישאר בבית עם התינוק כל כך הרבה זמן.
לעומת זאת, בפולין למשל חופשת הלידה עומדת על 20 שבועות, באירלנד נהנות האמהות מ-26 שבועות ובריטניה, סרביה ודנמרק 52 שבועות. באיסלנד המדינה מעניקה לאמהות 3 חודשים ראשונים בבית, 3 חודשים נוספים לאבות ועוד 3 חודשים שאחד ההורים יכול לבחור. כן, 9 חודשים שלמים שבהם התינוק מתחבר להוריו והם אליו.
אם כבר התחלנו לדבר על גברים, מפתיע שבמדינה מערבית מתקדמת כמו ישראל, פחות מחצי אחוז מהגברים יוצאים לחופשת לידה.
לסיכום, מה שהתחיל בתור מחאת חופשת הלידה אולי מתחיל להאיר אור בקצה המנהרה ובעוד כמה שנים נמצא את עצמנו במקום טוב יותר בדומה לשכנותנו האירופאיות.