תנו את חופשת הלידה גם לגברים!
לפני שאנו קובעות שיש להאריך את חופשת הלידה, מומלץ לשקול חלופות.
>> מירב פרץ | 4 פברואר 2010 | Comments
חופשת הלידה היא אחד הכלים המרכזיים שבאמצעותם המדינה מספקת הגנה וביטחון כלכלי לנשים שמשלבות עבודה בשכר עם אימהות. זאת הסיבה לכך שקיים קונצנזוס כה רחב בחוגים הפמיניסטיים בנוגע לצורך להאריך את חופשת הלידה מעבר ל-14 השבועות הנהוגים כיום בישראל, ולקרב אותנו למדינות הרווחה האירופאיות, שברובן נהוגה חופשת לידה ארוכה יותר, ושבחלקן חופשת הלידה נמשכת שנה ויותר.
לפני שאנחנו נושאות את עינינו בקנאה לעבר מדינות סקנדינביה ומפנטזות על חופשת לידה של בין תשעה חודשים לשנה, כדאי שנעצור לרגע ונשאל את עצמנו: כמה מאיתנו באמת רוצות להיעדר מהעבודה תקופה ארוכה כל-כך לשם טיפול בילדים, והאם היעדרות כזאת היא בהכרח לטובתנו? לצד ההכרה בכך שיולדות זקוקות לתקופת החלמה פיזיולוגית וטיפול ראשוני ברך הנולד, חשוב לזכור, מנגד, שחופשת לידה ארוכה ומתמשכת מנציחה את תפקידן המסורתי של נשים כמטפלות הבלעדיות בילדיהן, ומחזירה אותן לזירה הביתית שממנה הן כל-כך התאמצו לצאת, גם אם בהצלחה חלקית.
חופשת הלידה הנדיבה הנהוגה במדינות הסקנדינביות נועדה בעיקר להגדיל את שיעורי הילודה הנמוכים במדינות אלה, ולאו דווקא לקדם את מעמדן של הנשים. מדובר בשתי מטרות שונות לחלוטין שלא בהכרח תואמות, ובמידה מסוימת אף סותרות, זו את זו. אמנם, מכלול רחב של צעדים תומכי-משפחה בהם נוקטות המדינות הסקנדינביות מציבות אותן בראש המדרג הבינלאומי מבחינת שיעורי ההשתתפות של אימהות בשוק העבודה ומבחינת היכולת לאזן בין אימהות לעבודה, אולם גם במדינות אלה מודעים לכך שחופשת לידה ארוכה מדי היא חרב פיפיות עבור נשים, מאחר שהיא מגדילה את חוסר השוויון המגדרי בחלוקת התפקידים ההוריים ומהווה גורם שמעכב את התקדמותן של נשים בשוק העבודה.
בשבדיה עושים את זה אחרת
מול החלופה של הארכת חופשת הלידה במתכונתה הנוכחית קיימת אפשרות אחרת, גם היא לקוחה מהמודל הסקנדינבי, והיא הענקת תקופה נוספת של חופשת לידה למימוש על-ידי אבות בלבד. בנורבגיה, בשבדיה, בדנמרק, ובאיסלנד, למשל, מוקצית לאבות "מכסה" מינימאלית של בין חודש לשלושה חודשים מתוך חופשת הלידה, שלא ניתן להעביר אותה לאם, בבחינת "ניצלת או הפסדת".
הענקת חלק מחופשת הלידה לגברים בלבד, ללא אפשרות העברה, היא הסדר שהופך את הרעיון של חופשת לידה לגבר (או של חופשת לידה הורית) מהצהרה תיאורטית לאפשרות מעשית. חופשת הלידה בישראל, למשל, מיועדת לשני ההורים, ואבות יכולים לנצל בין שלושה לשמונה שבועות מתוכה. למרות זאת, שיעור מזערי של 0.3% מהאבות אכן מממשים זכות זו: רק 246 גברים (לעומת כ-88,000 נשים) לקחו חלק מחופשת הלידה בשנת 2007. במדינות סקנדינביה, לעומת זאת, הביאה הרפורמה של חופשת הלידה לגבר לעלייה הדרגתית במספרם של האבות היוצאים לחופשת לידה, וכיום שיעורם של האבות שמנצלים זכות זו מגיע לכ-80% בשבדיה ולכ-90% באיסלנד ובנורבגיה.
לכן כעת, כשעל הפרק עומדת ההצעה להאריך את חופשת הלידה ל-24 שבועות, אני מציעה לוותר עליה (מה גם שמדובר על הארכה ללא תשלום, ולכן כמעט אין למהלך הזה משמעות מעשית עבור נשים) ובמקום זאת להעניק את 10 השבועות הנוספים, בתשלום מלא כמובן, לגברים בלבד.
גם האב הוא הורה
ברוחו של המשפט הידוע "נותנים לך – לא תיקח?", הסדר כזה צפוי להביא לכך שיותר ויותר אבות יממשו את זכותם להיעדר מהעבודה כדי לטפל בילדיהם. זה לא יקרה מייד אלא בהדרגה, אבל כשזה יקרה, המהלך צפוי להגדיל את המעורבות ההורית של גברים, לשפר את הקשר בין אבות לילדיהם, ולארגן מחדש, באופן שוויוני יותר, את תפקידי ההורות בין גברים לנשים.
השתרשות הנורמה של אבות שלוקחים חופשת לידה, כפי שקרה במדינות הסקנדינביות, תכפה על שוק העבודה סטנדרט חדש של "הורה עובד", שבו גם לגברים וגם לנשים יש מחויבות ואחריות נוספת למשפחתם. כאשר עובדים משני המינים יחלקו ביניהם את תקופת ההיעדרות מהעבודה לשם טיפול בתינוק שלהם, ישתנה המודל ה"גברי" של עובד אידיאלי, כזה שאין לו מחויבות משפחתית, והמעמד הנחות של נשים בעולם העבודה ישתפר.
אני יודעת שיש נשים שבוחרות להיעדר מהעבודה תקופה ארוכה אחרי הלידה כי הן מאמינות שרק הן צריכות או מסוגלות לטפל כראוי בתינוקן, לפחות בחודשים (או בשנים) הראשונים לחייו. עבור נשים אלה, שרואות באימהות זמינה ואינטנסיבית כורח או טבע שאי-אפשר לשנות, מהלך כמו חופשת לידה לגבר לא יספק פתרון והן תמשכנה להישאר בבית תקופה ממושכת אחרי הלידה, בין אם ישלמו להם ובין אם לאו, ובלי קשר לאיכותן או למחירן של אפשרויות הטיפול האחרות שיוצעו להן. מנגד, נשים רבות אחרות שמעוניינות לחזור למקום עבודתן בתום חופשת הלידה (או זמן קצר אחריה), נאלצות להישאר בבית ולטפל בילדיהן תקופה ממושכת בגלל הקושי הכלכלי או הנפשי הכרוכים בהשארת תינוקם במסגרת טיפולית חיצונית. עבור נשים אלה, האפשרות להשאיר את הרך הנולד עם אביו מגיל 3 עד 5 חודשים, למשל, עשויה להיות פיתרון שיהפוך את חזרתן לעבודה גם לכדאית כלכלית וגם לקלה יותר מבחינה רגשית. נשים אלה תוכלנה "להשתחרר" ביתר קלות ולחזור להיות עוד דברים חוץ מאמא, בדיוק כפי שהן "שיחררו" קודם את בני-זוגן להיות עוד דברים חוץ מאבא.
הארכת חופשת הלידה לאבות בלבד נועדה לתקן את חוסר האיזון המובנה בהסדר הקיים של חופשת הלידה ההורית בישראל, ולשנות את המוסכמות והמבנים המשפחתיים המסורתיים-סטריאוטיפיים שמטילים על האישה את האחריות הבלעדית על תפקידי ההורות הראשונית. רק כאשר גברים ייקחו חלק בחופשת הלידה וישתתפו באופן אקטיבי בתפקידי ההורות המוקדמת, אפשר יהיה לזהות ממש את "הגבר החדש" או את "האבהות החדשה", ולא רק לקרוא על המושגים הכמעט-בדיוניים האלה בעיתון.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו לפייסבוק, עקבו אחרינו בטוויטר. כדאי גם להצטרף לניוזלטר שלנו ולהירשם להתראות ב-RSS.
אחראית מחקר ומידע בנעמת. בעלת תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים, כיום סטודנטית למגדר. נשואה + 1, מתגוררת בתל אביב. 
