עבדים היינו ל…מיקרוגל

המיקרוגל הוא חבר אמת בביתי – אבל מה קורה כשהוא הולך מאיתנו?

>> גלי עציון | 2 פברואר 2010 | Comments

הטלפון צלצל. על הקו אחד מילדיי, "אמא, כמה זמן צריך לשים פופקורן?" התרגום הפשוט כמובן – כמה זמן צריך לאפות, לבשל או איך שצריך לכנות את שיטת החימום הזו, שקית פופקורן במיקרו גל. אמרתי לו שההכרעה האחרונה היתה 2:04 דקות וחזרתי לענייני. באותו רגע לא עצרתי לרגע להלל ולשבח את נפלאות המיקרוגל וחבל.

נפלאות המכשיר חזרו אלי בהזדמנות מאוחרת יותר, כשהגעתי הביתה כעבור כמה ערבים, בתום ישיבה ארוכה. "אמא", מיהר לבשר לי הקטן בחגיגיות, "המיקרו לא עובד". אימי, פולניה אמיתית עם תעודות יוחסין, שניצחה על מקהלה עליזה של ילדיי ובנות הדודות (סוג של סידור של סבים-סבתות שצריכים לסייע לכמה ילדים באותו אחר צהריים ואוספים את כולם בבית אחד – אבל על זה בהזדמנות אחרת) מיהרה להודיע, בלי שנשאלה כמובן, שהיא בכלל לא נגעה ואין לה קשר לעניין והאיש אישר. הוא הכניס את הצלחת העמוסה בתבשילים למיקרו, הפעיל (כן, את זה הוא יודע לעשות ובזה בערך מסתכמים ביצועיו הקולינריים) שמע רעש, פתח את הדלת ו…יוק! המכשיר לא עשה כלום חוץ מרעש. כמובן שלא לקחתי את האיום ברצינות. ברור שהכל בסדר והם מפספסים משהו. הכנסתי פנימה את המרק והמתנתי. הרעש היה הרעש המוכר והאהוב אבל התוצאה? כלום, קר כקרח.

לא האמנתי למראה עיניי, למשמע אוזניי ולמגע אצבעותיי. המיקרו, ידידי היקר, יד ימיני, עזר כנגדי, מה עשיתי שמגיע לי את זה?!

נזכרתי איך כל הזמן הזה, בעוד הוא משרת אותי בנאמנות, לקחתי את ידידי המיקרו כמובן מאליו. לא אמרתי לו מילה טובה, לא ליטפתי, לא השקעתי במערכת היחסים – ואיזו מערכת יחסים זו היתה. עצמו לרגע את העיניים ונסו לדמיין את עולמן של משפחות בכלל ומשפחות עובדות בעידן המהיר שלנו בפרט, ללא המכשיר הזה – המיקרוגל.

מי הציל אותי ב"תוכנית הפשרה מהירה בת דקה" ב-7:35 בבוקר, כשישבתי לילה קודם עד השעות הקטנות לעבוד ושכחתי להוציא לחמניות מהמקפיא לסנדוויצ'ים של הבוקר. כן כן, ידידי המיקרו.

הילד רוצה שוקו חם בבוקר 5 דקות לפני שצריך לצאת מהבית…שוב, אין מה לומר – המיקרו היקר מתגייס לעבודה.

חוזרים מבית הספר? אפשר לחמם צלחת אוכל ב… נכון מאד – במיקרו.

טוב, העניין ברור, חיי אינם חיים ללא מיקרו. אני לא יודעת לגבי קרינה, וברור שלמישהו יהיה משהו לומר על זה, אבל תודו – הרבה יותר מרגיע להשאיר בבית אוכל לחימום דקה או שתים במיקרו מאשר סיר לחימום על האש או משהו לתנור. כך, בדקות ספורות יש ארוחה. גם לא מסובך לילדים, גם לא מעלה תסריטי זוועה במוחות ההורים.

ועוד לא התחלנו לדבר על פופקורן שהוא מצרך אהוב במיוחד על ילדיי. לקח לנו שבועות אם לא חודשים, לא בלי דיונים ארוכים והתפלפלויות, האם יש צורך ב-2:05 דקות או 1:59, להגיע לחימום המושלם של שקית פופקורן.

תמיד הוא היה שם לצידנו, ידידנו המיקרו, ואנחנו בכלל לא הערכנו אותו ולקחנו אותו כמובן מאליו.

ביתנו החביב, איך לומר, היה מורגל, אולי אפילו מכור למיקרו. וכך מצאנו את עצמנו באותו ערב מנסים בכל דרך אפשרית לבצע החייאה בחבר הותיק; הוצאנו מהחשמל, החזרנו, ניסינו תוכנית כזו ואולי כזו. בסופו של דבר, זהו, גזר הדין היה סופי. ב- 21:00 נקבע מותו של חבר יקר.

באותו ערב נאלצנו להעלות מהאוב סירים ותיקים בנסיון אומלל לחמם מזון. בחצות בערך רצתי בבהלה למקפיא להוציא פיתות לסנוויצים של מחר, יודעת שמחר לא אוכל פשוט לשלוף אותן ב-7:35 ולסמוך על ידידי הותיק שב-7:36 יהיו לי פיתות מוכנות.

השקעתי מחשבה מרובה בנסיון לאלתר אוכל שלא יחומם במיקרו למחר – לא הלך. המחשבה על החברייה העליזה סביב הכירים הבוערות כשלבסוף נכנעתי. למחרת ביקשתי מהילד שיקנה עבורו ועבור השאר "מנה חמה".

העברתי את היום במחשבה שאולי אנחנו יותר מדי עבדים של המיקרו ובכלל הגיע הזמן לשקול את העניין מחדש.

שקלתי ושקלתי. אחרי פחות מ-24 שעות ללא המכשיר הבנתי שמדובר במשבר אמיתי ואין ברירה – חייבים לפעול. כיאה לצמד עסוק, אנחנו עורכים קניות רבות באינטרנט. הפעם, אפילו המחשבה על המתנה למשלוח היתה בלתי נסבלת. עוד באותו יום מצאתי את עצמי רוכשת בכמה מאות שקלים את אחיו התאום של "עליו השלום". שילמתי ביד כמעט רועדת, כיאה למכורה אמיתית, והתאפקתי שלא ללטף את החבילה הענקית בחנות.

אחר הצהריים הגעתי הביתה עם החבילה הענקית. תוך דקות התחלף "עליו השלום" באחיו התאום. כעבור 10 דקות כבר חזרה השלווה והנחלה לחיינו. הגדולה, שרק חזרה מיום ארוך בבית הספר, חייכה ברווחה כשהתברר לה שתוכל לחמם מנת אוכל אמיתית.

התזכורת היחידה למשבר שהיה היא בעובדה שעוד לא גילינו את התזמון המושלם לפופקורן ב"תאום", ואותו, אני לא מתכוונת לקחת כמובן מאליו. ביחסים האלה אני הולכת להשקיע!

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו לפייסבוק, עקבו אחרינו בטוויטר. כדאי גם להצטרף לניוזלטר שלנו ולהירשם להתראות ב-RSS.